המערער הורשע בבית משפט השלום בקריות בעבירות של תקיפת בת זוג, איומים וגרימת נזק לרכוש בזדון.
ההרשעה התבססה על האמון שניתן בעדות המתלוננת, שהיא עדות יחידה של נפגע עבירה, אל מול חוסר האמון שניתן בגרסת המערער.
הערעור מופנה כנגד הכרעת הדין. לטענת המערער, לו היו נבדקות הטענות שהעלה במשטרה ולו הייתה המשטרה בודקת כנדרש את זירת העבירה, לא ניתן היה לקבוע כי עדות המתלוננת אמינה, ולא ניתן היה להגיע למסקנה כי הוא ביצע את העבירות שיוחסו לו בכתב האישום.
מנגד, מבקשת המדינה מבית המשפט המחוזי חיפה שלא יתערב בממצאי מהימנות שקבע בית משפט קמא ושידחה את הערעור. בית המשפט המחוזי מקבל את עמדת המערער, מתערב בממצאים שקבע בית המשפט קמא, לרבות ממצאי מהימנות, ומזכה אותו מהעבירות של תקיפת בת זוג ואיומים.
בית המשפט סבור שבית משפט קמא לא נתן משקל מספיק למחדלי החקירה בפרשה זו. בית המשפט מונה שורה של מחדלי חקירה, ביניהם: אי בדיקה של טענת אליבי שהעלה המערער בעדותו במשטרה ולאחר מכן בחקירתו הראשית בבית המשפט; אי בדיקה של סימנים על גוף המתלוננת, המעידים על מכות שספגה לטענתה מהמערער; אי בדיקה של סיפור המתלוננת בכל הנוגע לרקע הסכסוך בינה לבין המערער.
בית המשפט קובע כי לכל חשוד קמה זכות שטענותיו ייחקרו כדבעי. מדובר בזכות חוקתית הנגזרת מהזכות למשפט הוגן, שמטרתה להגן על כל אדם מפני פגיעה בכבודו, בחירותו ובקניינו.
הימנעות מביצוע פעולות חקירה, ובמיוחד חקירת מעורבים ובדיקת גרסאותיהם מול ראיות אחרות, פוגעת בזכות למשפט הוגן ומערערת את אמינות גרסת המתלוננת.
עוד מדגיש בית המשפט כי נטל הבאת הראיות מוטל בראש וראשונה על התביעה ולא ניתן לדרוש מהמערער להיות אחראי על הבאת הראיות. משלא עשתה כן המשטרה, אין לשלול את האפשרות כי ממצאי החקירה היו פועלים לטובת המערער ומאמתים את גרסתו. ספק זה פועל לטובת המערער. לאור זאת, בית המשפט מזכה את המערער, מחמת הספק, מעבירות של תקיפת בת זוג ואיומים.
זקוק לפרטים נוספים ? ייעוץ מקצועי דיסקרטי ללא התחייבות פנה אלינו מכאן