המערער הודה והורשע בעבירה של פציעה בנסיבות מחמירות בשל כך שעל רקע סכסוך קודם בינו ובין המתלונן, שלף המערער סכין ודקר את המתלונן בגבו ובזרועו.
המערער, שהיה קטין בעת המקרה, נדון ל-9 חודשי מאסר, מאסר על תנאי ופיצוי למתלונן. הערעור היה מופנה נגד העונש. המערער טען כי חל בו שינוי כתוצאה מהליך טיפולי בו שולב וכי השמתו בשלב זה מאחורי סורג ובריח עלולה לגרום לו לנזק רב. בית המשפט העליון קיבל את הערעור וציין כי המערער היה קטין
בזמן ביצוע העבירה, ובסמוך לכך הועבר להוסטל, הרחק מבני משפחתו, שם הוחזק עד היום. שהותו באותו מוסד ידעה עליות ומורדות, אולם התמונה הכללית הנה חיובית והמערער נטל אחריות למעשיו וגילה הבנה לנזק שגרם לקורבן.
העובדה שהמערער עבר תהליך טיפולי ממושך, והשינוי המסתמן בהתנהגותו – ולאור ההשקפה הנוהגת לפיה יש להעדיף בעניינם של קטינים שיקולי טיפול ושיקום, נקבע כי הנזק שייגרם מכליאת המערער, עולה לאין שיעור על התועלת. לפיכך, עונשו של המערער הועמד על 6 חודשי מאסר שירוצו בדרך של עבודות שירות. שאר חלקי גזר הדין יעמדו בעינם.
ע"פ 7957/08 פלוני נ' מ"י; ניתן ביום 17.03.09